אחד מכל חמישה ילדים בישראל נפגע בידי מבוגר, בד"כ מסביבתו הקרובה. במקרים רבים קיים קשר של שתיקה בין האנשים שמודעים לפגיעה, בעיקר כאשר מדובר בקהילות קטנות, שלא רוצות לערער את המרקם החברתי שלהן, אך בפועל גישה זו מחמירה את הבעיה. אז כיצד קהילה יכולה להגן על ילדים מפני פגיעה? שוחחנו בכתבת הווידאו עם נעמי גוטמן, מנהלת אגף פרויקטים ופיתוח במכון חרוב, שהסבירה כי קשר השתיקה קיים, בעיקר בקרב קהילות קטנות, לא רק בגלל הפחד לערער את המרקם החברתי, אלא גם בגלל היעדר מודעות וכלים להתמודדות עם הסיטואציה המורכבת. חשוב להבין! כאשר קהילה ובני אדם בפרט שותקים הם משתפים פעולה עם הפוגעים! לכן, התמודדות עם הפגיעה ופנייה לגורמים הרלוונטיים מעידה על חוסן קהילתי ולא על חולשה.
כיוון שבכל קהילה יש אנשי מפתח, קיימת דרך לתת להם כלים מקצועיים כדי לפתור את הבעיה. לדרך הזאת קוראים ועדות מוגנות. ועדות אשר מספקות הכשרה לאותם אנשי מפתח במטרה לסייע לקהילה בקידום מוגנות של ילדים מפני התעללות והזנחה. ההכשרה בוועדות המוגנות הקהילתיות כוללת 6 מפגשים וליווי של 3 שנים לאחר תום ההכשרה. הכלים המקצועיים והידע שהמשתתפים מקבלים מאפשר להם לשמש כמתווכים בין הילד הנפגע, משפחתו ולבין הגורמים המקצועיים הרלוונטיים ורשויות החוק כגון עו"ס לחוק נוער והמשטרה. הוועדה פועלת מכוח מוסרי שניתן לה מטעם הקהילה ואין לה סמכות חוקית.
בעזרת הידע הנרכש, אנשי המפתח בקהילה מעלים את המודעות לנושא דרך פעילויות, הרצאות ושיח במוסדות החינוך, תנועות נוער, מרכזים קהילתיים ובכל מקום מפגש קהילתי אחר. ועדת המוגנות הקהילתית גם מסייעות למשפחות בתקופת המשבר לאחר הפגיעה דרך ליווי רגשי, תמיכה ויצירת קשר עם גורמים רלוונטיים למיצוי זכויות. תפקידה של הועדה הוא קודם כל לטפל בנפגע, אך היא מטפלת ומסייעת גם לפוגע בהליך השיקום - כיוון שהתעלמות מהצד הפוגע אינה מקדמת את פתרון הבעיה, אלא רק מעודדת שמקרה מסוג זה יחזור על עצמו פעם נוספת. בשורה התחתונה, לקהילות ולאנשי המפתח בהן בפרט יש לא מעט כוח ואמצעים לסייע במקרים של פגיעה ולהבטיח לילדים עתיד טוב יותר.
פרטים נוספים באתר הרשמי ובעמוד הפייסבוק של מכון חרוב