מה עושים במקרה של פגיעה מינית באוכלוסיות עם צרכים מיוחדים?

פגיעה מינית באנשים עם מוגבלות היא נפוצה במיוחד. אנשים עם מוגבלות נמצאים בסיכון פי 2.5 יותר מאנשים ללא מוגבלות לחוות פגיעות בכלל, ופי 2 בסיכון לפגיעה מינית. בכל הגילים, בכל רמות התפקוד. בשנות ה-60 התחילו לראשונה לדבר על פגיעות מיניות ורק 20 שנה לאחר מכן על פגיעות באנשים עם מוגבלות - כלומר יש פער של 20 שנה במחקר ובהבנה. אז כיצד בכל זאת ניתן לטפל ולעזור לאנשים שלא תמיד יכולים לעזור לעצמם? רונית ארגמן, מנהלת מכון ארגמן מומחית למיניות האדם ומיניות ונכות, מסבירה כי אנשים עם מוגבלות חווים כל כך הרבה פגיעות מיניות ולא נהוג לדבר על זה. הסיבה היא שמדובר בשילוב של 'קורבנות קלים' שמאוד קל לנצל בגלל חוסר הבנה, תמימות וכדומה. בנוסף, קיים קושי חברתי וסביבתי להאמין שאוכלוסייה זו היא אוכלוסייה שתהיה מנוצלת והאנשים בעלי המרכזים המיוחדים הרבה פעמים לא מבינים שזה מה שקרה, לא מפענחים את הסיטואציה ולכן לא מדברים או מדווחים על כך.

במקרה של פגיעה מינית בקרב אוכלוסייה זו, חשוב מאוד להתאים את סוג הטיפול למי שחווה את הפגיעה כיוון שבטיפול אפקטיבי ומותאם לוקחים בחשבון גם את סוג הלקות, את רמת התפקוד של הבן אדם, את היכולות שלו ואת הקשיים שלו כמובן. כי אם נפנה לאדם בצורה שלא מותאמת לצרכיו הוא לא יוכל להבין את מהות הטיפול ולהתקדם בו. למשל, טיפול לקוי עלול להציף ולהכניס לטראומה גדולה יותר שהוא לא יכול להכיל אותה. לכן ההתערבות חייבת להיות התערבות מערכתית שלוקחת בחשבון את האדם ואת הסביבות המטפלות בו, מה הם הכלים שאדם שנפגע מינית והסביבה הקרובה שלו יכולים לקבל מטיפול מותאם והכל כדי להתמודד ולנסות להבטיח שזה לא יחזור על עצמו.

כדי לעשות זאת, צריך בטיפול המותאם לייצר מצב של אמונה ואמון שבו כל המעורבים ירגישו בנוח לספר את מה שקרה ולכן השאיפה היא לייצר את התנאים המתאימים לכך. בשורה התחתונה, צריך להנגיש את כל התהליך באופן מאוד איטי, מאוד סבלני עם הנגשה ופירוק של גורמי הסיכון מתן כלים להתמודדות כמו אסרטיביות, הבנה של מצבים חברתיים ודרכים לביטוי ושיתוף החוויות שהם עוברים.

פרטים נוספים באתר של "מכון ארגמן"